אני  מוצא שאחד הדברים המתסכלים בעולמו המקצועי של מנחה הקבוצות,  הינו תהליכי ההקמה והסגירה של קבוצה.  תהליך ההקמה הוא  תהליך ארוך ובעיני גם מייגע שכולל בתוכו  את  איתור הצרכים של האוכלוסייה, גיבוש יחידת ההנחיה,  הגדרת מטרות התערבות, פרסום הקבוצה בתוך הארגון ומחוצה לו, גיוס וראיון מעומדים, ויצירת מוטיבציה ראשונית אצל חברי הקבוצה להשתתפות בקבוצה.

הליך הקמה של קבוצה לוקח בממוצע כחודש וחצי של עשייה אינטנסיבית, ולא בהכרח מתגמלת. בקבוצת רכבת, תיאור זה אינו נחסך ממנחי הקבוצה אך הם חווים אותו רק פעם אחת בחיי הקבוצה– בשלב יצירת 'דור המייסדים' של הקבוצה.  לאחר מכן האנרגיה תושקע בהנחיה עצמה ובתחזוק קבוצת הרכבת.

באותם מקרים  שמנחי קבוצה קיצרת המועד הצליחו לחצות בשלום את השלב הטרום קבוצתי, הם ניגשים לעשייה עצמה, ואז הם מתמודדים עם משברי הפגישה שנייה והשלישית, חווים את  חרדות התפרקות של הקבוצה, משברים סביב ביקורת והתנגדות, קשיים סביב תהליכי התלכדות הקבוצה, קשיים סביב תלות חברי הקבוצה במנחים, ורק לקראת הפגישות האחרונות הם יכולים לשבת בנוחות בכסא המנחה, ולראות את הקבוצה פועלת בסביבה יותר אינטימית, ולחוות את קסם העשייה הקבוצתית.

ואז, בפגישה אחת , צפויה אומנם,  שנקבעה מראש, הקבוצה מתפזרת ומתפרקת.

מנחה מיומן יהפוך את התסכול הרב  של סיום הקבוצה לעשייה של עיבוד של תהליכי פרידה וסיום בחיי המשתתפים. וזהו, הקבוצה קיצרת הטווח הסתיימה. עבודת הכנה של חודש וחצי עד חודשיים  ועבודה הנחייתית של כשלושה חודשים הסתיימו.

יעברו מספר חודשי 'עיבוד והחלמה'  מסוימים אצל המנחה והוא יתחיל שוב את מסלול הייסורים של תהליך  ההקמה של קבוצה חדשה, ויציאה למסע הקבוצתי ואז שוב התפרקות של הקבוצה.

חשוב לציין שבעיני, בקבוצות קצרות המועד ישנה עשייה משמעותית, וחברי הקבוצות והמנחים  יוצאים נשכרים מפעילות זו. אך השחיקה אצל המנחים היא רבה.

במהלך השנים שאני מטפל בקבוצות, אני מוצא שתהליכי שינוי הינם תהליכים הדורשים זמן רב וסבלנות, ובמובן זה קבוצות קצרות המועד ,הם כלי יעיל בעיקר להצפה של קונפליקטים, וביצירת מוטיבציה פנימית לשינוי, אבל האם זהו הכלי הנכון והיעיל לליווי אנשים בתהליכי שינוי? 
בעיני, ברגע שנבין את המחיר שאנו המנחים וחברי הקבוצה משלמים מקבוצות הקצרות המועד, ונתנסה בחוויה המתסכלת של תהליך הקמה ופירוק של קבוצה נוכל להבין ברמה הרגשית את החשיבות של קבוצת הרכבת לעומת הקבוצות קצרות המועד.

השינוי שחל במעבר מקבוצות קצרות המועד לקבוצת הרכבת הוא בחלקו קוסמטי ובחלקו פסיכולוגי, ומהותו הפשוטה- יצירת קבוצה שיש לה תאריך לידה, אבל אין לה תאריך סיום, קצת אולי בדומה לחיים עצמם, שמתחילים בנקודה מסוימת אבל מועד מותם אינו ידוע.

 ההבדל המהותי בין קבוצות רכבת לקבוצות קצרות המועד הוא  ב SETTING  של הקבוצה, אותו  מערך מבני שמבחין בין הפנים והחוץ של הקבוצה הטיפולית.  אני מוצא שהקושי המרתיע מנחים רבים להנחות קבוצות רכבת הוא במחויבות המנחים לעבודה ממושכת בקבוצה. (החשש מחתונה קתולית).

 

שלבים בהתפתחות  קבוצת רכבת:

בניגוד לקבוצות הטיפוליות קצרות המועד המודלים התיאורטיים של התפתחות ליניארית בקבוצה  (נכתב בהרחבה במאמר - שלבים בהתפתחות קבוצה קצרת מועד) אינם מתארים את המתרחש בקבוצת הרכבת, המודלים ההתפתחותיים השלביים יתארו את המתרחש רק בשלב 'דור המייסדים'.

כדי להבין את התנועה וההתפתחות של קבוצת רכבת יש להיזכר ב 'מצבי הרוח' הבסיסיים של ביון ו'ורשת התקשורת' של פוקס. לקבוצת רכבת ישנם מעין מצבי רוח משתנים היא יכולה להיות תלותית,  תוקפנית, בורחת מהתבוננות, מתבוננת, אמוציונאלית, רציונאלית, בשליטה , בחוסר שליטה,  מתכווצת ומתרחבת, לעתים התנועה של קבוצת הרכבת מזכירה משהו מריקוד ה'טנגו' שבו התקדמות של שלושה צעדים והתרחקות של שתי צעדים, אבל אין לה שלבי התפתחות ברורים.

אני מחלק את התפתחות קבוצת הרכבת לשלושה שלבים בסיסים שלב טרום הקבוצה, שלב 'דור המייסדים'  ושלב 'תחזוק הקבוצה'.

 

שלב טרום קבוצה – שלב תכנון הקבוצה והקמתה

שלב זה דומה  לכל תהליך של הקמת קבוצה,  אך יש לשים דגש ותשומת לב מיוחדת לשלבים הבאים:

 

1. איתור  אוכלוסיית היעד – אחד היתרונות של קבוצת הרכבת היא בכך שהיא מהווה  מסגרת המתקיימת בקביעות שאינה משתנה, אשר באה לתת מענה לצרכים ולמטרות של האוכלוסייה הזקוקה לקבוצה. כדי שקבוצת רכבת  תוכל  להתקיים  היא חייבת לענות על בעיות חברתיות בעלות הקף אוכלוסייה רחב (גברים מכים, סמים, אבטלה, עברייניות, בדידות, וכו'), בכדי ליצור תחלופה  של אנשים בקבוצה ולתחזוקה שוטפת של  קבוצת הרכבת.

 2. תכנון מוקפד של הSETTING. 

כתוצאה מהטבע הארעי והמשתנה של קבוצות רכבת יש חשיבות רבה להתייחס בעומק ומודעות למבנה של הקבוצה ( זמנים, מטרת הקבוצה, כללי תשלום, פורום מינימאלי ומקסימאלי לקיום מפגש ולקיום הקבוצה, סידור  כיסאות, צורת ישיבה, חוזה עבודה, סודיות, אופי הקבוצה, תחנות  כניסה ויציאה של חברים, טקסי כניסה ויציאה של חברי הקבוצה.)

הSETTING  בקבוצת רכבת הינו אחד הגורמים המשמעותיים  ביותר בשלב תכנון הקבוצה,  והשמירה עליו במהלך חיי הקבוצה הינה קריטית לקיום הקבוצה. קביעות המבנה של קבוצת הרכבת   יוצרת מעין 'עור' השומר על חברי הקבוצה  ועל המנחים מפני השינויים   הרבים  העוברים על הקבוצה.

3. קביעת מטרות הקבוצה ויצירת 'שפה קבוצתית' (מודל התערבות בסיסי).

מטרות הקבוצה המרכזיות ומודל ההתערבות הבסיסי של הקבוצה הינם חלק מרוח הקבוצה וממבנה הקבוצה. מטרות הקבוצה צריכות להיות מנוסחות באופן תכליתי ופשוט, מטרות ויעדי הקבוצה נועדו לספק 'מצפן' למנחי הקבוצה ולמשתתפים בדרכם הקבוצתית הארוכה. ידיעת הדרך (מטרות הקבוצה) מסיעת למנחה הקבוצה להחזיק את הקבוצה בתקופות יציאה וכניסה של משתתפים.


4. ראיון ומיון המשתתפים. (בדיקת מוטיבציה לשילוב בקבוצה, מצב נפשי, סמיכות לאירועים טראומטיים, סיבות גלויות וסמויות להשתלבות בקבוצה, רמת מחויבות ויכולת להשתלבות בקבוצה, רמה ורבלית ורמת הפשטה (יכולת בסיסית  ליציאה משפה קונקרטית), יכולת לדיאלוג עם עולם פנימי. שלב זה בקבוצות רכבת אינו שונה מכל תהליך מיון קבוצתי אחר. אך יש חשיבות לאתר ב'דור המייסדים' אוכלוסייה יחסית 'חזקה' המודעת לצורך ולקושי שהוביל אותם לקבוצה.

 

שלב דור המייסדים -   פתיחת הקבוצה

בניגוד לקבוצה קיצרת המועד, קבוצת הרכבת נפתחת פעם אחת בחייה, עובדה זו דורשת השקעה מיוחדת במחזור הראשון של חברי הקבוצה. היסודות שייווצרו עם חברי הקבוצה הראשונים, 'החלוצים',  ישפיעו על הדורות הבאים.

בדרך כלל רצוי במחזור הראשון (12-16  מפגשים) להשקיע בגיבוש הקבוצה, בעיני מודל ההתערבות המומלץ בעיני, היא הנחייה גמישה הנעה מסגנון יחסית מובנה לסגנון בעל אופי יותר דינאמי. כלומר , הנחיה שנעה בשליטה מלאה של המנחה בזמן הקבוצתי בתחילת התהליך, שליטה חלקית בזמן הקבוצתי בהמשך העבודה, ובהמשך הקבוצה להנחייה שאינה מחזיקה בשליטה בזמן הקבוצתי , לקראת סוף התהליך עם דור המייסדים.  
המטרה המרכזית בעבודה במחזור הראשון היא המשגה והפנמה של השפה הקבוצתית, שפה שתועבר לדורות הבאים, מטרה נוספת - מעבר משפה  קונקרטית  לשפה מופשטת (מעבר מעבודה מובנית לעבודה דינאמית).

שלב 'דור המייסדים'  מסתיים בתחנת היציאה/כניסה הראשונה של קבוצת הרכבת.

 

השלב המתקדם -  שלב 'תחזוק הקבוצה'

שלב זה מתחיל לאחר תחנת הפרידה הראשונה מחלק מחברי 'דור המייסדים' וקליטת חברים חדשים. שלב זה למעשה ילווה את הקבוצה עד סופה (הלא ידוע).

תפקיד ואחריות המנחה בשלבים אלו הם בשמירה קפדנית על גבולות הקבוצה (טיפול בחברים המגיעים באופן לא עקבי לקבוצה, טיפול במאחרים, יצירת רשימות המתנה של חברים חדשים, יצירת תחנות יציאה, וכניסה, יצירת טקסים בקבוצה סביב כניסות ויציאות של חברי קבוצה.)

אירועים מיוחדים  בשלב המתקדם:


טקסי קליטה ועזיבה של חברים

אחד  מחסרונותיה  של קבוצת הרכבת הוא שהיא אינה מתמודדת 'בכאן ועכשיו' הקבוצתי עם עיבוד של חוויות פרידה בחיי המשתתפים ברמה הקבוצתית, וזאת מהעובדה הפשוטה שבניגוד לקבוצות קצרות המועד חברי הקבוצה לא נפרדים מהקבוצה, אלה הקבוצה נפרדת מחבריה העוזבים.

לתחנות מעבר אלו, של כניסה ויציאה של משתתפים יש לייחס משמעות הנחייתית רבה. אני מוצא כיעיל ליצור אלמנטים טקסיים במעמד הכניסה והיציאה של חברים.

טקס פרידה של משתתף מהקבוצה – חשוב לקבוע בSETTING של הקבוצה כללים  יחסית נוקשים לגבי תהליך עזיבה של משתתף מהקבוצה. בעיני ,רצוי לפחות כחודש לפני עזיבת החבר לידע את הקבוצה ברצונו לעזוב את הקבוצה, וחשוב לאפשר לקבוצה להגיב להחלטת החבר בקבוצה. ביום עזיבתו, חבר הקבוצה אחראי לספק כיבוד סמלי בפגישה והחצי השעה האחרונה של המפגש מיועדת עבור הפרידה מהחבר העוזב. הפרידה כוללת 'נאום פרידה' של המשתתף  שבו הוא מסכם את התהליך אותו הוא עבר, סוגר קצוות לא סגורים ברמה הבינאישית בקבוצה, ניפרד מהמנחים, ובשלב השני  של 'הטקס' חברי הקבוצה והמנחה נפרדים מהחבר העוזב. 

בשלב זה חשוב לעודד את הקבוצה לתת לחבר העוזב  מעין בירכת דרך לספר לו איך הוא נחווה בקבוצה, נקודות לשיפור ולשימור, ובסוף אם זה ניתן מרימים כוס לחיי החבר העוזב.

חלק מאופייה הייחודי של קבוצת הרכבת שהיא יכולה לאפשר במקרים רבים חזרה של המשתתף שעזב  לקבוצה ויש מקום בעיני שהמנחים יזכירו זאת למשתתפים.- עקרון ה'דלת הפתוחה'.

 

טקס כניסת חברים חדשים

החוויה הרגשית של חבר הקבוצה הנכנס לקבוצת רכבת הינה חוויה המזכירה חוויות של עולה חדש בקרב אוכלוסיה ותיקה. המשתתף נכנס לקבוצה שכבר חבריעברו תהליך של התגבשות שבו נוצרו נורמות ותרבות קבוצתית. 

בקבוצה קיצרת המועד חווית ההיקלטות בקבוצה הינה חוויה קולקטיבית לכל המשתתפים (וגם למנחי הקבוצה) ובמובן מסוים ופרדוקסאלי החוויה המנוכרת של תחילת התהליך  מגבשת את הקבוצה קיצרת המועד, התסכול  והחרדה הנובעים מהניכור הבינאישי ומהעמימות הינה החוויה היחידה המשותפת לכל חברי הקבוצה.

בקבוצת הרכבת החוויה המנוכרת היא אצל היחיד הנקלט וחוויות הבדידות וחוסר השייכות.  לכן יש חשיבות, בעיני, לצרף לקבוצה שני חברים חדשים בו זמנית,  ולתת מקום משמעותי וטקסי למעמד זה.

אני מוצא כחשוב לבצע תנועה של הכרות שבו חברי הקבוצה הוותיקים מספרים על עצמם    ( הסיבות והבעיות שהובילו אותם להיכנס לקבוצה, ועל החוויה האישית שלהם מההשתתפות בקבוצה). לאחר סבב זה יש לאפשר לחבר הנכנס לספר על עצמו, ועל הסיבות שהובילו אותו להיכנס לקבוצה. אני גם מעודד את חברי הקבוצה הוותיקים להתעניין ולשאול שאלות את החבר הנכנס.  חשוב בשלב זה להגן על החברים המצטרפים  מפני תוקפנותה וחודרנותה של הקבוצה.

אני מוצא משמעות טיפולית רבה מטקסי כניסת החברים החדשים, רגע קבוצתי זה יוצר מעין 'הקפאה' של התמונה הקבוצתית, ויש הזדמנות לראות את תהליך ההתקדמות של חברי הקבוצה הוותיקים, באופן שבו הם בונים את הנרטיב האישי שלהם בקבוצה. לדוג' גבר בקבוצה של גברים אלימים בשלושה החודשים הראשונים סיפר בקבוצה 'אני שלמה ואני פה בגלל בית המשפט' לאחר מכן הוא יספר 'אני שלמה ואני  פה בגלל בית המשפט ובעיקר בגלל אשתי' בכניסת חברים הבאה לקבוצה הוא יספר 'קוראים לי שלמה ואני פה בגלל אשתי' אך ניתן יהיה לראות פרצוף נבוך כשהוא יגיד את זה וחברי הקבוצה הוותיקים יצחקו ואז שלמה יתקן 'נו וגם בגלל שיש לי בעיה של אלימות' בקליטת החברים הבאה שלמה כבר יספר שהוא בקבוצה בגלל בעיית האלימות שלו. טקס קטן זה מראה כמובן מעבר ממיקוד שליטה חיצוני למיקוד שליטה פנימי, וללא מעבר זה בהבניית הנרטיב האישי לא יתחיל תהליך של שינוי.

ניתן לראות בשלב  כניסת חברים חדשים בקבוצה כגורם מעכב או כגורם המונע מאינטימיות קבוצתית להיווצר. אך אני מוצא שכניסת החברים והתלכדות הקבוצה מחדש מחזקת פרמטרים  של אמונה ותקווה בכוח הטיפולי של הקבוצה וביכולת חברי הקבוצה לעבור תהליכים של שינוי.

 

טקסי ציון חגים, ימי הולדת, ואירועים מיוחדים

אחד מיתרונות קבוצת הרכבת הינו הזמן הממושך שהקבוצה מלווה את חבריה. אני מוצא חשיבות רבה בלחבר בין חברי הקבוצה לבין אירועים המתרחשים בחיים מחוץ לקבוצה. לעתים קרובות אני מוצא שחברי הקבוצה מנותקים ומבודדים  מאירועים אלו. לכן אני מוצא כמשמעותי לציין ימי הולדת בקבוצה לעודד חבר בקבוצה לחגוג באופן סמלי את יום הולדתו, לציין ולדבר על משמעות של חגים ומועדים, להרים כוסית הראש השנה ובפסח וכדומה.

חברי קבוצה רבים נטולי על מערכות חברתיות בחיים בחוץ וחווית הניתוק והעדר השייכות בולטת בחייהם וממקום זה יש חשיבות בציון אירועים אלו ונתינת משמעות לאירועים אלו.

 

רענון מודל ההתערבות הנלמד עם קליטת חברים חדשים בקבוצה

הפגישות הראשונות בשלב' דור המייסדים'  עברו דרך עבודה קבוצתית מובנת עד חצי מובנת, ולמדו כמעט כמו בקורס לימודי  חומר וידע על הבעיות שמאפיינות את חברי הקבוצה. כאשר חבר חדש ניקלט בשלב המתקדם,  הקבוצה כבר לא נמצאת במקום המובנה,  אך יש חשיבות שהחבר החדש יבין את השפה הקבוצתית ואת המודלים התיאורטיים של התערבות הקבוצה.

כאשר נקלטים יותר משני חברים חדשים בקבוצה יש מקום לחזור וללמוד את מודל ההתערבות אך באופן שונה. חשוב להסביר לוותיקים  שעבורם זה יהיה סבב העמקה נוסף במודל  וחשוב לא פחות להעצים את החברים הוותיקים ולאפשר להם לקחת חלק פעיל  בהוראת המודל לחברים החדשים. בדרך כלל  לאחר קליטות של חברים חדשים החצי השני של כל פגישה  מוקדש ללמידה חוזרת של המודל, אבל צורת הלמידה תהיה פחות נוקשה,  ותהיה למידה  תיאורטית כל  עוד הסדר יום הקבוצתי יאפשר זאת.

 

 לסיכום, קבוצת הרכבת מאפשרת  לחבריה להשתלב בטיפול לתקופות ממושכות. היא מאפשרת גמישות בכניסה וביציאה של חברים.  במהלך מסעה  הארוך נכנסים ויוצאים ממנה חברים רבים הזקוקים לקבוצה לפרק זמן מסוים בחייהם.

ואולי הכי חשוב בעיני, קבוצת הרכבת נהפכת למוסד טיפולי מושרש בתוך הארגון, העונה על צורך חברתי ממשי, ונותן בו זמנית מענה למספר גדול של אנשים.  וכמוצר לוואי רצוי, מנחי קבוצת הרכבת עובדים תקופה ממושכת עם  הקבוצה, ובכך נהפכים למומחי ידע והתערבות בטיפול בבעיה  חברתית מסוימת בתוך הארגון, ובקהילה כולה.

'קבוצת רכבת' - מאפיינים ושלבים יחודיים

מאת תמיר אשמן