'אם החברה נמצאת בסכנה, אין זה בשל תוקפנותו של האדם,

אלה בשל הדחקת תוקפנותם האישית של יחידים'

(וינקוט)

 

עוד לא פגשתי אדם שאין בו תוקפנות.  פגשתי הרבה אנשים שלא מכירים בתוקפנותם, כמו מסרבים להסתכל לה בעיניים. לכולנו יש מערכת יחסים עם המראה, הממשית  הקונקרטית, והמטפורית – היכולת שלנו להתבונן פנימה – היכולת למודעות עצמית היא כלי מרכזי לתחילת תהליך של שינוי.

דמיינו שאתם באים אלי לשיחה ואני מבקש מכם לספר לי בגילוי לב על האלימות שבכם כלפי בן או בת הזוג שלכם, כלפי הילדים שלכם, כלפי עצמכם. האם באמת תוכלו לענות בכנות על שאלה זו?

כשאני מראיין גברים המופנים לטיפול בקשר להתנהגותם האלימה, אני לא מבקש מהם לספר לי על אלימותם. ניסתי את זה בעבר , זה פשוט לא עובד. גם אני לא הייתי מוכן לענות על שאלה מסוג זה.

אף אדם לא אוהב ולא רוצה לראות עצמו כאלים, הזמנה להתבוננות מסוג זה מעלה את רמת החרדה וההתנגדות אצל המטופל. רובינו לא מוכנים  לזהות את עצמנו במושגים כה פתולוגיים. רובינו מגדירים כאלימות התנהגויות שהן מחוץ לרפרטואר ההתנהגויות של עצמינו. זה אנושי מאוד. אפשר לקרוא לזה הכחשה או הדחקה.

כפתרון לבעיה זו אני מציע את המילה – תוקפנות כמילה נרדפת לאלימות. 

השאלה שאני מזמין אותנו במאמר- זה לא לשאול האם אנחנו אלימים או תוקפניים.

אלה להעז לשאול – עד כמה אנחנו מתנהגים בתוקפנות כלפי עצמינו וכלפי הזולת?

כדי לסייע להתייחס לשאלה זו, במאמר זה אני מפרט את סוגי התוקפנות במרחב האינטימי זוגי ומשפחתי. אני אביא דוגמאות לסגנונות תוקפנות  שונים מתוך שיתופים של גברים ונשים שבאים  לשיחות אישיות זוגיות וקבוצתיות.

חשוב להבין,  שהאנרגיה או התקשורת התוקפנית יכולה להיות מופנית כלפי עצמינו (ביקורתיות עצמית, סירוס, חוסר אמונה עצמית, הרס עצמי ואובדנות) והיא יכולה להיות מופנית כלפי האחר.

חשוב גם לנפץ מיתוס לגבי התפרצות אלימה ביחסים זוגיים.  הצד התוקף לא באמת מאבד שליטה. או מדויק יותר אובדן שליטה הוא מצב נדיר מאוד, כמעט תמיד האדם התוקף נמצא בתוך מסגרת גבולות אותה הוא מגדיר לעצמו טרם התקפתו.

אני מזמין את כולנו , גברים ונשים, במהלך קריאת המאמר, לא להרחיק את התוקפנות בחיפושה אצל האחר לנו ולקרוא קריאה אמיצה המחפשת את הדמיון והמשותף לנו עם ההגדרות.

תקיפה רגשית/נפשית – כל התנהגות המכוונת לפגיעה בערך העצמי או בדימוי העצמי  של האחר.

עיקר העבודה הטיפולית באלימות במשפחה מתמקדת בסגנון אלימות זה. אלימות זו מאפיינת גם גברים וגם נשים במרחב הזוגי. היא הרסנית אף יותר מהאלימות הפיזית. ניתן להגדיר סגנון אלימות זה – כחוסר כבוד בין בני זוג.  כשאדם תוקף ברמה הפיזית לרוב הוא מודע למעשיו והוא לעתים קרובות יחוש אשמה על התנהגותו. באלימות נפשית לעתים קרובות בני הזוג אשר לא מודעים לחומרתה, בוחרים שלא להגדיר זאת כהתפרצות אלימה, ולא מציבים לה גבול ברור.

האופן שבו בני זוג תוקפים רגשית  זה את זה הוא כה מגוון וייצרתי אני אציין מספר דוגמאות אך הרשימה היא בהחלט אינסופית- העלבות, השפלות, התקף לא מרוסן של ביקורתיות, הטחה פסקנית של האמת כלפי האחר, שתיקות רועמות, עקיצות, ירידה על הבן/בת זוג ליד חברים ובני משפחה. להתקיף את האחר דרך מבט המביע בוז וזלזול. לא לתת לצד השני להשלים משפט מבלי שהוא נקטע. לא לפרגן , לא לתמוך באחר. לא לספק הכרה ברגשותיו של האחר. לדבר על האחר במילים שאינן מכבדות.

שתיקה רועמת – סוג של תקיפה נפשית,  סוג תוקפנות זה כה נפוץ ביחסים אינטימיים שהחלטתי לתת לו  הגדרה נפרדת.  תקיפה זו הינה תקיפה מאוד עתיקה בהיסטוריה האנושית. מהותו של האדם היא להשתייך לקהילה, ולהשתייך ליחסים עם האחר. העונש הכבד ביותר ביהדות הוא עונש החרם של הקהילה כלפי היחיד.  למי שבסיפור חייו  עשו עליו חרם בגיל יסודי או מי שעשה פעם חרם על מישהו יודע על בשרו כמה זה אלים, כמה זה טראומאטי.

שתיקה רועמת היא מצב שבו הצד התוקף מחרים את האחר ביחסים, ומסרב להכיר בכך שיש בכלל יחסים.  זאת שתיקה מכוונת שמטרתה לשלוט ולפגוע באחר. השתיקה הרועמת היא אמצעי הרסני לתקשר את פגיעותו של הצד התוקף.

תקיפה פיזית – זה סגנון האלימות הידוע ביותר. כל התנהגות המכוונת לתקיפת המרחב  הפיזי של האחר. זוהי קשת רחבה של התנהגויות לדוגמא – סטירה, אגרוף, בעיטה, טלטול וניעור, יריקות, צביטות, כפיית מגע בכוח.  אני מגדיר גם צרחות וצעקות כתקיפה פיזית.

האלימות הפיזית היא יחסית קלה לפתרון. ברגע שלצד התוקף מוצב גבול חד משמעי כמו תלונה במשטרה או פתיחת תיק גירושין, האלימות הפיזית נפסקת.

מניסיוני, זה אשליה לחשוב שהאלימות נגמרה, נהפוך הוא כשנשללת מהצד התוקף האפשרות לתקיפה פיזית התוקפנות תחפש נתיבים חדשים.

איומים – כל התנהגות המכוונת לאיום בהפעלת אלימות או תוקפנות. אולטימאטום, איום בפרידה, איום בתקיפה. הרמה של יד או חפץ באוויר, שפת גוף מאיימת, במצבים של ריב וקונפליקט לאיים בעזיבה ופירוק היחסים 'מחר אני הולכת לרבנות אתה שומע אותי?!'

תקיפה כלפי רכוש – מצב שבו התקף הזעם  החרדה וחוסר האונים מושלך כלפי חפצים דוממים . טריקת דלת, השלכת חפצים, השחתת חפצים, חריטה מילים על הקירות.

תקיפה חברתית –  מוגדר כניסיון של הצד התוקף למדר ולבודד את הצד המותקף, ברמה החברתית. לשלוט ולנהל את מערכות התמיכה של הצד המותקף. לקבוע עם מי מותר להיות ביחסי קרבה ועם מי אסור.

ההנחה העומדת בדרך כלל אצל הצד התוקף שאם הצד המותקף יהיו ללא תמיכה חברתית הוא יהיה יותר תלוי בצד התוקף וחרדת הנטישה והפרידה של הצד התוקף פוחתת.

שעיר לעזאזל-  תקיפה שבה הצד התוקף ביחסים משליך  ומאשים ומטיח בצד המותקף רגשות, מצבים, בעיות המתרחשים בזוגיות ובמשפחה. לדוגמא – כשיש קשיים עם אחד הילדים הצד התוקף מסרב לעשות התבוננות על האחריות שלו על הקושי של הילד ומאשים את הצד המותקף באחריותו המלאה למצב . כאשר יש משבר בזוגיות , הצד התוקף מסרב לראות את חלקו במשבר, ומייחס את כל האחריות למשבר על הצד המותקף. כאשר יש ירידה בתשוקה המינית במערכת הזוגית , הצד התוקף יאשים את הצד המותקף. סוג תוקפנות זה יוצר אווירה ביקורתית ביחסים, אין הבנה והתבוננות על הזוגיות כמערכת אחת המושפעת דרך הריקוד הייחודי של כל אחד מבני הזוג, החולקים אחריות משוטפת להתנהלותה סגנון תוקפנות זה הוא הרסני, הוא יותר מצב של פיצול במערכת הזוגית לרעים ולטובים. וסגנון זה לא מאפשר להתבונן על הבעיה באופן אינטגרטיבי ומשותף. תקיפה זו יוצרת חוויה קשה של בדידות וייאוש ביחסים.

תקיפה כלכלית – תקיפה זו מתאפיינת בשליטת הצד התוקף במשאבים הכלכליים של  המערכת. הצד התוקף מגביל או משחרר כספים ומשאבים. דרך התנהגות זו הצד התוקף מחזיק שליטה על המותקף ובטווח הקצר פוחתת החרדה מפני נטישה.

שימוש בילדים -  אופיינית בעיקר במצבי פרידה וגירושין. הצד התוקף מתייחס לילדים כהמשך לא מופרד של הצד המותקף. משתמש בילדים כדי להכאיב לצד המותקף. פעולות של הסתה של הילדים כנגד אחד ההורים, תקיפה של העקביות בהסדרי הראייה וכו'.

תקיפה באמצעות האינטרנט – בתרבות של היום, המחשב והאינטרנט מהווים סוג של  המשך של האדם. אנשים מפקידים במחשב את תמונותיהם, מחשבותיהם וזיכרונותיהם. אני מוצא בשנים האחרונות עלייה בתקיפה  באמצעות האינטרנט. פרסום מעליב ופוגעני כלפי אדם ברשתות התקשורת, פריצה מרחוק לתיבת המיילים האישית, הדבקת מחשב בוירוסים, מחיקה במזיד של זיכרון המחשב, פרסום סרטי וידאו מעליבים ביוטיוב ועוד.

לסיכום: ההתנהגות התוקפנית היא חלק מהמנעד האנושי. רבים מאיתנו חשופים לאלימות ותוקפנות במערכת הזוגית, אבל אנחנו חוששים להגדירה ככזאת. כל עוד בני הזוג מתייחסים לפעולה התוקפנית באדישות, לא מגדירים אותה כאלימה ולא מציבים לה גבול, היא עלולה להתקבע כנורמה של תקשורת בין הצדדים.

כאשר האווירה בין בני הזוג מתאפיינת בחוסר הכבוד, חוסר סבלנות והעדר הקשבה ותמיכה , ניתן להגדירה כמערכת יחסים אלימה.

אלימות שאינה מטופלת לעתים קרובות מחמירה את עצמה. כל התפרצות אלימה של בני הזוג הופכת את שניהם לפצועים יותר, טראומטיים יותר והאימון הבסיסי באחר הולך ופוחת.

הספונטאניות , היצריות , היצירתיות והתשוקה הולכת ונכחדת בזוגיות. הקשר הולך וגווע, זה רק עניין של זמן.

חשוב לזכור, כאשר זוג פונה לקבלת עזרה , התקווה מתחילה לשוב ליחסים. הצד המותקף מתחיל לקבל הכרה והעצמה. הצד התוקף לומד במהלך התהליך לתקשר את עולמו הפנימי בדרך בריאה ואסרטיבית . חשוב לזכור התוקפנות/אלימות היא תמיד רק סימפטום של דברים עמוקים יותר (פחד וחרדה מפני אינטימיות, שנאה, הלקאה עצמית, שליטה עצמית נוקשה, דיכאון נפשי סמוי,  ועוד).

כאשר האדם התוקף ביחסים , נכנס למבנה טיפולי (אישי, זוגי , קבוצתי) , ההתנהגות הארסית והמרעילה נהפכת 'לשער' לעולמו הפנימי. ממצבה הארסי היא עוברת התמרה לתרופה מרפאת. ממלחמה היא נהפכת להחלמה.

סוגי תוקפנות במרחב הזוגי משפחתי

מאת תמיר אשמן