'אם החברה נמצאת בסכנה, אין זה בשל תוקפנותו של האדם,

אלה בשל הדחקת תוקפנותם האישית של יחידים'

(וינקוט)

 

​

עוד לא פגשתי אדם שאין שלא פגש בחייו התפרצויות זעם. כן  פגשתי הרבה אנשים גברים ונשים  שלא מכירים בתוקפנותם, כמו מסרבים להסתכל לה בעיניים.  

​

דמיינו שאתם באים אלי לשיחה ואני מבקש מכם לספר לי בגילוי לב על האלימות שבכם כלפי בן או בת הזוג שלכם, כלפי הילדים שלכם, כלפי עצמכם. האם באמת תוכלו לענות בכנות על שאלה זו?

​

אף אדם לא אוהב ולא רוצה לראות עצמו כאלים, הזמנה להתבוננות מסוג זה מעלה את רמת  הבושה החרדה והרצון להיחשף. רובינו לא מוכנים  לזהות את עצמנו  כאלימים ותוקפניים. רובינו מגדירים כאלימות התנהגויות שהן מחוץ לרפרטואר ההתנהגויות של עצמינו. זה אנושי מאוד. אפשר לקרוא לזה הכחשה או הדחקה.

 

השאלה שאני מזמין אותנו במאמר זה - זה לא לשאול האם אנחנו אלימים או תוקפניים.

אלה להעז לשאול – עד כמה אנחנו ממתמודדים/ות עם התפרצויות זעם כלפי עצמינו וכלפי הזולת?

 

כדי לסייע להתייחס לשאלה זו, במאמר זה אני מפרט את סוגי הזעם השונים  במערכות יחסים.

 

אני אביא דוגמאות לסגנונות תוקפנות  שונים מתוך שיתופים של גברים ונשים שבאים  ללמוד אצלנו בבית הספר ליחסים.

חשוב להבין,  שהתפרצות הזעם  יכולה להיות מופנית כלפי עצמינו (ביקורתיות עצמית, סירוס, חוסר אמונה עצמית, הרס עצמי ואובדנות) והיא יכולה להיות מופנית כלפי האחר.

חשוב גם לנפץ מיתוס לגבי התפרצות הזעם  ביחסים זוגיים.  הצד הזועם  לא באמת מאבד שליטה. או מדויק יותר אובדן שליטה הוא מצב נדיר מאוד, כמעט תמיד האדם התוקף נמצא בתוך מסגרת גבולות אותה הוא מגדיר לעצמו טרם התקפתו.

אני מזמין את כולנו , גברים ונשים, במהלך קריאת המאמר, לא להרחיק את התוקפנות והזעם  בחיפושה אצל האחר לנו ולקרוא קריאה אמיצה המחפשת את הדמיון והמשותף לנו עם ההגדרות.

​

צעקות , צרחות שאגות – זהו סוג הזעם הנפוץ ביותר.   האם אנחנו צועקים על האנשים הקרובים לנו, לפעמים אפילו צורחים או שואגים? הצעקות הם סוג של התקפה נפשית-רגשית על האחר . כשצועקים על מישהו הוא לרוב קופא. 

האופן שבו בני זוג תוקפים רגשית  זה את זה הוא כה מגוון וייצרתי אני אציין מספר דוגמאות אך הרשימה היא בהחלט אינסופית- העלבות, השפלות, התקף לא מרוסן של ביקורתיות, הטחה פסקנית של האמת כלפי האחר, שתיקות רועמות, עקיצות, ירידה על הבן/בת זוג ליד חברים ובני משפחה. להתקיף את האחר דרך מבט המביע בוז וזלזול. לא לתת לצד השני להשלים משפט מבלי שהוא נקטע. לא לפרגן , לא לתמוך באחר. לא לספק הכרה ברגשותיו של האחר. לדבר על האחר במילים שאינן מכבדות.

​

חרם ושתיקה רועמת – סוג של תקיפה נפשית,  סוג תוקפנות זה כה נפוץ ביחסים אינטימיים שהחלטתי לתת לו  הגדרה נפרדת.  שתיקה רועמת היא מצב שבו הצד התוקף מחרים את האחר ביחסים, ומסרב להכיר בכך שיש בכלל יחסים.  זאת שתיקה מכוונת שמטרתה לשלוט ולפגוע באחר. השתיקה הרועמת היא אמצעי הרסני לתקשר את פגיעותו של הצד התוקף דרך מחיקתו של האחר

​

איומים – כל התנהגות המכוונת לאיום בהפעלת אלימות או תוקפנות כלפי האחר . אולטימאטום, איום בפרידה, איום בתקיפה. הרמה של יד או חפץ באוויר, שפת גוף מאיימת, במצבים של ריב וקונפליקט לאיים בעזיבה ופירוק היחסים 'מחר אני הולכת לרבנות אתה שומע אותי?!' איומים בפגיעות עצמיות והתאבדות.

​

זעם  כלפי רכוש – מצב שבו התקף הזעם  החרדה וחוסר האונים מושלך כלפי חפצים דוממים . טריקת דלת, השלכת חפצים, השחתת חפצים, חריטה מילים על הקירות.

​

תקיפה חברתית –  מוגדר כניסיון של הצד התוקף למדר ולבודד את הצד המותקף, ברמה החברתית. לשלוט ולנהל את מערכות התמיכה של הצד המותקף. לקבוע עם מי מותר להיות ביחסי קרבה ועם מי אסור.

ההנחה העומדת בדרך כלל אצל הצד התוקף שאם הצד המותקף יהיו ללא תמיכה חברתית הוא יהיה יותר תלוי בצד התוקף וחרדת הנטישה והפרידה של הצד התוקף פוחתת.

​

גזלייטינג והכפשה -  תקיפה שבה הצד התוקף ביחסים משליך  ומאשים ומטיח בצד המותקף רגשות, מצבים, בעיות המתרחשים בזוגיות ובמשפחה. לדוגמא – כשיש קשיים עם אחד הילדים הצד התוקף מסרב לעשות התבוננות על האחריות שלו על הקושי של הילד ומאשים את הצד המותקף באחריותו המלאה למצב . כאשר יש משבר בזוגיות , הצד התוקף מסרב לראות את חלקו במשבר, ומייחס את כל האחריות למשבר על הצד המותקף. כאשר יש ירידה בתשוקה המינית במערכת הזוגית , הצד התוקף יאשים את הצד המותקף. סוג זעם  זה יוצר אווירה ביקורתית ביחסים, אין הבנה והתבוננות על הזוגיות כמערכת אחת המושפעת דרך הריקוד הייחודי של כל אחד מבני הזוג, החולקים אחריות משוטפת להתנהלותה סגנון תוקפנות זה הוא הרסני, הוא יותר מצב של פיצול במערכת הזוגית לרעים ולטובים. וסגנון זה לא מאפשר להתבונן על הבעיה באופן אינטגרטיבי ומשותף. תקיפה זו יוצרת חוויה קשה של בדידות וייאוש ביחסים.

​

זעם בתקשורת בהודעות ואצאפ  –  כשצד  הזועם נכנס להתקף של הודעות אימפולסיבי ואובססיבי, קללות, האשמות וגידופים בקצב מסחרר.

​

זעם סמוי  - זעם שבו אנחנו תוקפים את עצמנו בהלקאות עצמיות אינסופיות, ירידות עצמיות, מחשבות רעילות ביחס לגוף שלנו. הפחת ערך ומחשבות אובודניות ודפוסים מתמכרים. אחת הטעויות הנפוצות, שאנשים לא מגדירים סגנון זעם זה כהתפרצות זעם , שכן הם חושבים שהם לא פוגעים באף אחד מבחוץ. כשלמעשה הנזק של הזעם הסמוי הוא עמוק ופוצע גם ביחס לאדם הזועם וגם ביחס לקרובים לו. (זהו סגנון זעם מאוד נפוץ)

​

זעם  פיזי  – זה סגנון הזעם  הידוע ביותר אבל גם הנדיר ביותר . זעם פיזי הינו  כל התנהגות המכוונת לתקיפת המרחב  הפיזי של האחר. זוהי קשת רחבה של התנהגויות לדוגמא – סטירה, אגרוף, בעיטה, טלטול וניעור, יריקות, צביטות, כפיית מגע בכוח.  אני מגדיר גם צרחות וצעקות כתקיפה פיזית.

הזעם הפיזי  הוא  יחסי קל  לפתרון. ברגע שלצד התוקף מוצב גבול חד משמעי כמו תלונה במשטרה או פתיחת תיק גירושין, האלימות הפיזית נפסקת.

מניסיוני, זה אשליה לחשוב שהאלימות נגמרה, נהפוך הוא כשנשללת מהצד התוקף האפשרות לתקיפה פיזית התוקפנות תחפש נתיבים חדשים.

​

לעתים התבוננות ברשימת מופיעי הזעם יכולה להוות  טריגר עבןר הקוראים , וגם  זאת יכולה להיות חוויה מציפה  לראות עד כמה הזעם הוא יומיומי בחיים , וכמה הזעם מתקיים בחיינו.

 

התפרצויות זעם  הינם  חלק מהמנעד האנושי. רבים מאיתנו חשופים לזעם  ולתוקפנות במערכת הזוגית, אבל אנחנו חוששים להגדירה ככזאת.

 

הדגש החשוב  - כל עוד בני הזוג מתייחסים לפעולה הזועמת באדישות, כחלק טבעי מהטאטוס קוו של היחסים,  ולא מגדירים אותה כפעולה פוגענית, והכי חשוב נמנעים  מלהציב לה גבול, היא עלולה להתקבע כנורמה של תקשורת בין הצדדים שהולכת ומחמירה.

​

כאשר האווירה בין בני הזוג מתאפיינת בחוסר הכבוד, חוסר סבלנות והעדר הקשבה ותמיכה , ניתן להגדירה כמערכת יחסים זועמת ותוקפנית.

התפרצויות זעם שאינם מטופלות לעתים קרובות מחמירים  את עצמה. כל התפרצות זעם  של בני הזוג הופכת את שניהם לפצועים יותר, טראומטיים יותר והאימון הבסיסי באחר הולך ופוחת.

הספונטאניות , המיניות , היצירתיות והתשוקה הולכת ונכחדת בזוגיות. הקשר הולך וגווע, זה רק עניין של זמן.

חשוב לזכור, כאשר זוג פונה ונרשם ללמוד בסדנאות שלנו לניהול יחסים וכעסים , התקווה מתחילה לשוב ליחסים.

 

כאשר כל צד חוקר את הזעם של עצמו, ולומד להציב גבול לזעם ולתוקפנות אצל האחר, האווירה בבית משתנה.

הצד הזועם  לומד במהלך התהליך לתקשר את עולמו הפנימי בדרך בריאה ואסרטיבית .

 

חשוב לזכור שהתפרצות הזעם  היא  תמיד רק סימפטום של דברים עמוקים יותר (פחד וחרדה מפני אינטימיות, שנאה, הלקאה עצמית, שליטה עצמית נוקשה,  פוסט טראומה , דיכאון נפשי סמוי,  ועוד).

התפרצויות זעם הם לא גזירת גורל,  הזעם הינו רק הסימפטום , כשהוא למעשה  שער לעולמו הפנימי המבקש התייחסות וריפוי,  ממלחמה היא נהפכת להחלמה. מקרב לקרבה.

(למי שרוצה להעמיק עוד שווה מפה להמשיך למאמר על מעגל הזעם)

​

​

 

 

 

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

אשמן, ת. (2010). סוגי תוקפנות במרחב האינטימי הזוגי  [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 24/10/2010, מאתר  מאמרים -

​

​