מעגל הזעם - ויסות באמצעות הורמון האדרנלין
מאת תמיר אשמן
מבוא
במאמר זה אני מזמין אותנו להסתכל על התפרצויות הזעם בגובה העיניים. להבין כי הזעם הינו פתרון לווסות המתח הנפשי שקיים בנו.
מעגל הזעם פורסם לראשונה ע"י חוקרת אלימות מארצות הברית ב1977 בשם לאונור וולקר - היא קראה לו בשם - ' מעגל האלימות' .
במובנים רבים , אני משתמש במעגל יחסים זה, כדי להבנות בתוכו ולספר את הידע שאספתי במרוצת השנים כמטפל קבוצתי ואישי התפרצויות הזעם במרחב הזוגי משפחתי .
ידע זה הינו שימושי ומעשי לכל אדם שחי במערכת יחסים אינטימית עם האחר, לא משנה מה מגדרו, דתו, גזעו. יש בו מרכיבים אוניברסאליים והוא מאחד בדרכו האומללה את האנושות כולה.
מעגל הזעם מורכב ממספר שלבים או תחנות : שלב הדחקת המתח, שלב הניצוץ או הטריגר , שלב התפרצות הזעם , שלב הפורקן , שלב הלקאה העצמית , ושלב הפיצוי והריצוי (ירח הדבש)
שלב ראשון – הדחקת המתח.
אנחנו כל הזמן נמצאים בתהליך צבירת מתח, ברמה הפיזיולוגית וברמה הנפשית. המתח הנפשי (STRESS) נוצר כתגובה לתחושות פנימיות (מחשבות ותחושות פיזיות).
דוגמא, אישה אחת סיפרה באחת הסדנאות , על תהליך צבירת המתח הנפשי שהיא עברה , היא תיארה איך היא שבה מהעבודה לביתה - "איך שאני נכנסת הביתה אני מתבאסת. אני מצטערת שנכנסתי, השקיות מהסופר נמצאות בכניסה, אחר כך אני נכנסת לסלון הכל בבלאגן , הילדה רואה טלביזיה, בקושי מזיזה את המבט שלה לכיוון שלי, הכלים גולשים מהכיור איך שאני נכנסת הביתה אני בורחת להסתגר בחדר השינה."
אישה זו, כמונו בדיוק, נכנסת לביתה עם מערכת אמונות וציפיות מגובשת מאוד על האופן שבו הבית אמור לקבל את פנייה . יש לה גם ציפייה שהחיים יתאימו את עצמם למערכת הציפיות שלה , מבלי שהיא תצטרך לתקשר את ציפיותיה ולקיים עליהם משא ומתן עם הסובבים אותה.
לעתים קרובות מערכת הציפיות שלנו בנויה ממערך שלם של אמונות ותפיסות שהפנמנו בתוכנו במשפחה שבה גדלנו כילדים ואנחנו לא מטילים בהן ספק.
גבר אחד ספר בסדנה, איך הוא היה ער לכך שברגע מסוים במהלך עבודתו עלה במוחו זיכרון ממסיבה שנערכה במקום העבודה של אשתו, ובמסיבה הוא שם לב שגבר אחר, העובד עם אשתו, מסתכל על אשתו במבט שהוא פירש כסקרנות מינית כלפיה. מהרגע שהזרע המחשבתי נשתל עלו תמונות ומצבים שבהן הוא רואה איך אשתו בוגדת בו עם הגבר הדמיוני. הגבר החל את תהליך של אובדן השליטה. אובדן השליטה מתחיל תמיד ברמת המחשבה, ואחר כך עובר לגוף ולתגובותיו הפיזיות.
המחשבות הרעילות מייצרות תחושות פיזיות קשות ולא נעימות בקצב שהולך וגובר : מתח/חרדה/פחד/כעס וזעם חום גופו, קצב הלב והנשימה מתחילים להעלות. הגוף נכנס למצב של מועקה ממנה הוא רוצה להשתחרר. הגוף והמחשבה יחפשו אחר תגובות הקלה בתחושות הפנימיות ויתחילו תגובות חיצוניות.
אשתו כמובן לא יכולה לשמוע או לראות את המחשבות הקשות המתקיפות את הגבר איתו היא חולקת את חייה. השעות חלפו, הגבר חוזר הביתה, כמובן מושפע מאוד מהרעל הפנימי שהוא יצר וטיפח למשך כמה שעות. בזמן שאשתו מתקלחת, בחיפוש אחר השליטה, הוא מגיב תגובה ראשונה, הוא לוקח את הנייד של אשתו, והחל לבדוק את השיחות היוצאות והנכנסות. תגובה זו כמובן רק מעצימה את החרדה. הוא בוחר בתגובה נוספת, הגבר בוחר לבדוק אחרי הדואר הנכנס והיוצא של אשתו במחשב. כמובן שברגעים אלו הגבר מגיב לסובבים סביבו בחוסר שקט וחוסר סבלנות .
מערכת מחשבתית זו המורכבת מאמונות וציפיות בפוגשה את המציאות הממשית של חיינו, יוצרת בתוכנו בהווה את המתח הנפשי, היא מייצרת בתוכנו בספיראלות של מחשבות את תחושת הזלזול בנו , את חוסר האונים, את החרדה , הקנאה והזעם ועוד.
שלב שני – הניצוץ או הטריגר.
המתח הנפשי/פיזי אשר מתגלם במחשבות קשות ובחוסר סיפוק , נדחס והופנם ומצטבר בגופו ובנפשו של האדם. מתח נפשי שמצטבר בגוף הינו מצב של סבל ומועקה המתבטא במצב רוח קודר ומנוכר.
כתוצאה ממנגנוני תקשורת לא יעילים וקושי במתן אמון ביחסים, לעתים קרובות הצד שצבר מתח, בוחר בהסתגרות, בתקיפת היחסים באמצעות השתיקה.
מחשבותיו של הצד התוקף מאבדות שליטה. הן מייצרות תפיסת מציאות חד צדדית שבו האחר נתפס כמתקיף (בדרך כלל ברמה הנפשית) עם כוונת זדון. לדוגמה – " מילים לא יעזרו פה, רק בכוח היא מבינה .." ; "הוא מנסה לחפש אותי, אני אראה לו מה זה להתעלם ממני.." ; "היא יודעת כמה זה חשוב לי ובכוונה היא מתעלמת.."; "הוא עושה לי את זה דווקא.."
וברגע שחוסר האונים הפנימי הופך לבלתי נסבל, מתרחש 'הניצוץ'. זה יכול להיות רגע מאוד קטן בבית, חסר כל פרופורציה לתגובה המתפרצת שתבוא אחריה. זה יכול להיות מימיקת פנים שלא במקום, איחור של מספר דקות , ארוחה לא טעימה, הפניית גב, שיחה מתארכת בטלפון ועוד.
שלב שלישי - התפרצות הזעם.
צריך הרבה אומץ מצד נשים וגברים להסתכל על עצמם במראת המודעות העצמית שלהם, ולהגיד ביושר אני תוקף ומכאיב לאדם הקרוב לי .
רוב בני האדם לא ממהרים להגדיר ולתייג עצמם בזהויות שאינן מחמיאות להם. לכן לעתים קרובות אישה או גבר יכולים להיחשף לאלימות קשה והם בכלל לא יהיו מודעים אליה.
הם יתייחסו אל התוקפנות היומיומית כשגרת חיים. כמו כן, לעתים קרובות הצד התוקף יגדיר "התפרצות זעם" כהתנהגות הרבה יותר קיצונית מהרפרטואר המאפיין אותם. לכן חשוב להכיר את מופעי הזעם השונים:
הזעם הסמוי – התפרצות זאת מתרחשת בתוכו של הצד התוקף, לכאורה, ללא מרכיב של פעולה כלפי חוץ. מחשבותיו של הצד התוקף מייצרות דימויים, ותמונות אלימות. המחשבות נהיות עוינות, הפחד מפני העולם הפנימי יוצר רצון לדכא ולגרש את המחשבות הקשות. הרצון לשלוט ולהפסיק את המחשבות המטרידות רק גורם להגברתן, נוצר תהליך של הסתגרות, ודחיסה של המתח הנפשי , וכלפי חוץ נוצרים תגובות של ריחוק , והאנרגיה התוקפנית מופנית ותוקפת כתופעת לוואי את היחסים עצמם. ניכור ומרחק נוצרים.
הזעם ה רגשי/ נפשי – התפרצות זאת היא הנפוצה ביותר. התנהגות המכוונת לפגיעה בערך העצמי ובדימוי העצמי של האחר. סוג זה של זעם הוא שימוש במילים פוגעניות, קללות גידופים, השפלות, הטחת עלבונות, התקף חסר שליטה של ביקורתיות , השפלה, חשיפה בפרהסיה של סודות משותפים,חוסר כבוד ושתיקות ממושכות ניכור ומרחק ביחסים.
זעם פיזי – כל כניסה לא רצויה למרחב הפיזי של האחר בכוונה לתקוף, לפגוע. (סטירות, אגרופים, בעיטות, החזקה פיזית של האחר, משיכת שיער, צביטות, מניעת מרחב התנועה הפיזי של האחר, יריקות, ניעור ועוד).
זעם כלפי רכוש – פגיעה ברכוש (זריקת חפצים, שבירה או קריעה של חפצים, טריקת דלתות, דחיפת חפצים, מכות המוטחות על השולחן או על קירות הבית, חבלה ברכוש).
בתחילת דרכי המקצועית התחלתי לעבוד במקלט לנשים מוכות במרכז גליקמן בת"א , הופתעתי מהעובדה שהנשים במקלט ייחסו משמעות עמוקה יותר לפגיעתה הקשה של האלימות הנפשית מאשר לאלימות הפיזית. אישה ששהתה במקלט תקופה ממושכת סיפרה באחד המפגשים " את האלימות הפיזית כבר כמעט שכחתי, אבל את ההשפלות , את זה שהוא הפך אותי לאישה בגובה דשא, מזה אני לא מצליחה להתאושש".
שלב רביעי - פורקן
אחד הגורמים המרכזיים שגורמים להתמכרות למעגל הזעם זה שהוא פשוט עובד בצורה יעילה ומיידית . בדומה לשימוש בסמים, ההתקפה מספקת באופן מיידי את שחרורו של המתח הנפשי המודחק , השחרור יוצר תחושת הקלה מיידית מהסבל הפיזי והנפשי הנגרם מהמתח הנפשי המצטבר.
המבנה הפיזי והנפשי שלנו , החלקים החייתיים מופעלים ברובד המודע והלא מודע, כדי להפחית כאב, להפחית את עוצמת התחושות הלא נעימות המצטברות בגוף. אנחנו זזים באופן לא מודע כשהישיבה על הכסא נהיית לא נוחה, אנחנו משנים תנוחות במהלך שנת הלילה כדי ליצור נוחות בגוף. גוף שמנוהל על ידי שליטת המחשבות המודעות והלא מודעות, מגיב מתוך רצון לעבור מאי נוחות לנוחות.
ההתקפה הזועמת כלפי האחר פועלת בעיקרון דומה - הסבל המסתתר בשלב הדחקת המתח – כמו יוצר תחושות חזקות ולא נוחות המביאות את התפרצות הזעם. ואז נוצרת לרגע אצל הצד התוקף הקלה ונוחות משחרור המתח הנפש.
בתחילתה של ההתמכרות לזעם ,שלב הפורקן יכול להימשך אצל הצד התוקף למשך שעות וימים, אבל עם השנים ועם ההתפרצויות שיבואו משך הרגיעה הולך ומתקצר.
מטופל לימד אותי כשסיפר: "אחרי שהכיתי את אשתי הרגשתי בשקט כזה מבפנים, המחשבות הפסיקו, הייתי במקום מאוד נעים, ממש הייתה לי תחושה של סוטול כאילו הזרקתי סם לווריד"
בטווח הארוך - אחרי כל התפרצות, הנפש של הצד התוקף ושל הצד המותקף, עוברים סוג של קהות פיזית ונפשית. הצד התוקף יעבור תהליך התקהות המערכת הרגשית והתחושתית והיחלשות הולכת וגוברת של המערכת המוסרית. החיים ילכו ויהפכו לחיים של נטולי תחושות, אדישות קיומית, לסוג של דיכאון סמוי. הקהיית הנפש והגוף יוצרים הזדקקות ל "משככי כאבים" חזקים יותר, ובפעם הבאה האדם יבחר בהתפרצות בעלת עוצמה גדולה יותר. תהליך זה ניתן לעצור ע"י הצבת גבול ברור וחסר סבלנות לאלימות שיעיר את הצד התוקף מהתמכרותו .
הצד המותקף יסבול מהסתגרות, התנהלות של אדם פצוע וכואב, חוסר ביטחון וחרדה, הצד המותקף חווה חוסר אונים כרוני, בכל מחזור של התפרצות הוא הולך ומאבד את האמונה שיש בו כוחות לפרוץ מעגל זה, תחושה של ייאוש ותבוסה סובבת אותו.
שלב חמישי- חרטה, אשמה, הלקאה עצמית והצדקה עצמית
זמן קצר חולף אחרי ההתפרצות הזעם . מורגשת ההקלה אצל הצד התוקף ונוצרת הרפיה פיזית ומחשבתית השקט נכנס לביקור קצר.
השקט נעים, כמעט מערסל, יש תחושת ערפול ועייפות, רגשות עמוקים יותר ועדינים יותר מרגש הכעס והזעם מתחילים לצוף מבפנים. הצד התוקף כמו מתעורר משינה, וחושיו קולטים כי הצד המותקף נפגע או התרחק . לעתים קרובות לאחר שלב הפורקן יופיע רגש האשמה (הלקאות עצמיות, הצדקות עצמיות.
האשמה תכרסם את הצד התוקף ותהפוך לתהליך צבירת מתח מסוג חדש. מחשבותיו של הצד התוקף יהפכו לתוקפניות, ארסיות, מיואשות ופרץ של ביקורתיות עצמית יתקיף את התוקף מבפנים . מחשבות כמו "איזה אפס אני איזה אפס, איך יכולתי לעשות זאת, איך, אני מפלצת, אני לא ראויה לחיות, איזה מן חיים אלו, אני הורסת אותו "
ברגעים שאחרי ההתפרצות הזעם והפורקן , הצד התוקף מרגיש שהוא איבד את האדם שתקף והוא כואב את אובדן בהתפרצות של רגשות אבל ועצב.
הצפה רגשית זו, מתגמלת וממכרת את הצד התוקף, ומסנוורת את הצד המותקף. התוקף מרגיש שליבו נפתח, הלב שטרם ההתפרצות חש עצמו אדיש ומנוכר מתעורר לחיים, עד כדי אנרגיות של התאהבות באדם המותקף. התוקף מנסה להשיב את ה"חפץ" שאבד בדרכים שאפרט בשלב אחרון של המעגל.
ניסיוני לימד אותי, כי לא ניתן לרפא בעיית אלימות באלימות. הזעם שבו הצד התוקף מתקיף את עצמו בשלב האשמה/חצדקה רק מגבירים את התמכרותם למעגל הזעם .
שלב שישי- פיצוי ׁ/ריצוי / כניעה (שלב ירח הדבש)
תחושת האשמה והחרדה מאובדן בן/בת הזוג שהותקף מובילה את הצד התוקף לפעול לריצוי והרגעתו.
הצד הזועם יבטא צער עמוק וחרטה מול הצד המותקף. לעתים קרובות התוקף יבטיח הבטחות לשינוי התנהגותו, של הליכה לטיפול או יקנו מתנות יקרות ערך. בימים ובשבועות שלאחר ההתפרצות ההתנהגות של הצד התוקף תהיה מתחשבת וקשובה לאחר.
כשעבדתי במקלט לנשים מוכות , אישה שסבלה מעשרים שנה של אלימות קשה מצד בן זוג, חשפה את התכשיטים אותם ענדה , הצביעה על הטבעת ביד שמאל ואמרה 'זאת מההתפרצות של 96, הציגה טבעת גדולה יותר מקודמתה 'זה מהבעיטה של 98' , הצביעה על שרשרת הזהב עם לב היהלום שעל צווארה 'זאת מהפעם הראשונה שהוא הרביץ לי'. כרוניקה של אלימות צפויה מראש.
לעתים קרובות, בשנים הראשונות של היחסים, הכאב הנפשי של הצד התוקף מעצם תקיפתו , מסנוור את עיני הצד המותקף.
הצד המותקף מגלה סבלנות וסליחה כלפי ההתנהגות התוקפנית, וביחד עם הצד התוקף מייחל ומקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה.
שני הצדדים נמצאים בתוך המעגל ושניהם לא ערים למחזוריות הספיראלית שלו. בכל סיבוב של המעגל, ההתפרצות תהיה חזקה יותר, והחרטה תהיה קצרה יותר. לאחר שנים של חיי אלימות- החרטה והאשמה ייעלמו כליל, וכך גם אנרגיית הפיצוי שבאה בעקבותיהם.
לסיכום,
כאשר גברים ונשים לומדים בקורסים שלנו את מעגל הזעם , זהו רגע משמעותי עבורם . ההכרות עם המעגל מכאיבה להם אך נותנת להם תוקף והסבר.
מעגל הזעם הינו מעגל אנושי, הוא מתאר איך אנחנו פורקים מתח נפשי דרך פריקת המתח על האנשים הקרובים לנו.
אם נכיר את התחנות השונות של מעגל הזעם. נכיר בו כפתרון הרסני לוויסות המתח הנפשי בחיים שלנו, נבקש גם להשתחרר ממנו וללמוד דפוסים חדשים להרגיע את המתח הנפשי שקיים בנו.
(מומלץ לקרוא את המאמר על סוגי הזעם בחיים שלנו)
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):
אשמן, ת. (2010). 'מעגל האלימות' - דינאמיקה של יחסי שימוש ושליטה. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 24/10/2010, מאתר מאמרים -
מקורות:
אשלי מונטגיו: על התוקפנות האנושית. הוצאת עם עובד. תל אביב.
דונלד ו' ויניקוט :עצמי אמיתי, עצמי כוזב. הוצאת עם עובד. תל אביב.2009.
סטיוון א. מיטשל :תקווה ופחד בפסיכואנליזה. תולעת ספרים. תל אביב. 2003
ג'סיקה בנג'מין:כבלי האהבה.דביר.2005.